תדאגי שיהיו לי שרירים!

מה, אני דאגנית??

המילה הזו 'דאגה'

מעסיקה אותי כבר שבועיים

לא יוצאת לי מהראש, כמה שאני שומעת אותה ביוםיום שלי…
תמיד ביחס לעתיד מדאיג כלשהו, חשש מהלא נודע. ההיא דואגת מהבוס בעבודה, האחרת, דואגת לחשבון הבנק, זו לקבלן, הרביעית לילד שאך נכנס לגן וכולן ביחד דואגות למשקל. על פי הקצב שהוא מראה עליה, כך, ביחס ישר
מצב הרוח שלהן מראה ירידה.
מדאיג!
 
ואז הגיעה אלי לקוחה חדשה ואמרה לי:
"תדאגי שיהיו לי שרירים".
ישר דאגתי!
איזו אחריות זה לדאוג!!

ואיך דואגים לזה???
מה לפסל אותה כאילו??
איך בכלל דואגים למישהו??
אף פעם לא הייתי דאגנית… זה עושה קמטים!
 
ביקשתי ממנה שתסביר לי איך היא רואה אותי דואגת שיהיו לה שרירים, "לזה שאני אוכל טוב, אתאמן, ארזה, אתעצב ואהיה מאושרת!"
שוב, הכל בדאגה לעתיד
ועכשיו, הכל בידיים שלי אמאאאא!!
 
נבהלתי.
האחריות גדלה.
אני צריכה לדאוג לכל החבילה ובעיקר לאושר שלה.
 
פרויקט דאגה, יוצא לדרך. איך דואגים למישהו בעתיד?
אז פניתי למילון
תחת ההגדרה 'דאגה':

חשש, חרדה, טיפול, השגחה, פיקוח.

פה חששתי!
שקלתי התפטרות
לעבור לעבודה בלי דאגנות. להדביק מדבקות, ללחוץ על דוושות, רק שלא יהיה לי עומס וקמטים בין הגבות.

שניה לפני שנכנסתי בעצמי להשגחה תחת פיקוח, ורגע לפני שכל הדאגה הזאת תעשה לי התקף חרדה, נזכרתי שאני בכלל בעניין של בחירה, ומשמעות המילה היא לצאת לפעולה.
שאני דוגלת בעשיה ובבנקודות בהן נדמה כי אי אפשר, צריך להעמיק ולחפש 'איך אפשר'.
לכן, כשמשהו לא מסתדר לי, אני מטפלת בזה.

מטפלת!!! או!
גם ההגדרה הזאת היתה בפירוש במילון!!
עם זה אני יודעת לפעול.
הפשלתי שרוולים

חזרתי אליה, קודם כל תיאום ציפיות:
"שומעת?
באיזה אופן תרצי שאדאג שיהיו לך שרירים, גוף חטוב ונפש משוחררת?"
"לא יודעת, תעשי קסמים", ענתה כאילו הרגע הגעתי על מטאטא.

"אז זהו, בואי נדבר על זה.. הכובע אבד, המקל נעלם, האבקה התפזרה
נותרנו את ואני, לדאוג שיהיה לך טוב יותר בעולם כאן ועכשיו, ברגע הזה, לא בזה שיבוא בעתיד
יש לי כלים להעניק לך, כאלו בהם תדאגי יום יום להשתמש, להתאמן, לתכנן.
* איך עם הכלים הללו תטפלי בעצמך, תיצרי גוף בריא, שרירי וחזק.
* איך לשמור על האושר שלך, כשאת מוודאת שהדרך מתאימה לך.
* איך לפנות לך זמן, מקום וכבוד.
 
כך, תדאגי את לעצמך, אני אהיה לך מלווה
כשאת עושה פעולות לטפל בעצמך, כאן. עכשיו. בהווה
אין ספק שהעתיד יביא איתו רק טוב

כבר לא תצטרכי לדאוג לו"

לחצנו ידיים, יצאנו לדרך.

ממני אלייך:

המילה דאגה – חשש וחרדה מפני העתיד לבוא. זה שאינו ידוע, תוקעת את רובנו ואינה תורמת לתזוזה, פעולה ושינוי.

באנגלית, יותר פשוט לי להגיד לך: Take care girl

תשומת לב שכזאת, טיפול, זו הנעה לפעולה, ליצור מערכת שעובדת באופן מיטבי. היום. לא מועקה ממה שעתיד להגיע, עם גבות מכווצות וציפיה לישועה שמישהו/י יקסום לך קסמים ויעשה עבורך את העבודה. 

מצאי את מי שילמד אותך כלים לעשות אותה בעצמך. כך, תפסיקי לדאוג, ותתחילי לטפל באהבה בעצמך.

בואי, אחות.. את מה זה לא

הברווזון המכוער – שיח בארגז מנגואיות

זוהרה הכתומה עם החדשה הירוקה

זוהרה הכתומה: לא מתאים!!

למה?? כי זה הורס את הסט, זה למה!

כולנו זוהרות, צורה אחידה, זוקפות את הראש מעלה, הגוון הכתום צהוב הזה. זה הכי מגניב היום! בשל, מתוק, מכריז כזה.. באתי לכבוש פה כל לשון שמבינה! אם את רוצה להעיף את הטעמים של כל מי שרואה אותך לשמיים, את צריכה להשתלב! מה ירוק עכשיו?! את מוזרה!

הברווזון המכוער – גרסת המנגו

החדשה הירוקה:את בכלל לא מבינה, ירוק זה שלי, מתאים לי לקצב, הוא שונה משלך.

כן, גם אני רוצה להיות זוהרת. רק הקצב.. הוא קצת מהיר לי ומרגיש לא שלי. צריכה להכיר את הגרעין שבי, לטפח אותו,

לחדד  את הטעמים.

זוהרה הכתומה: עד שתפתחי גרעין….איפ…

איך שאת נראית. זה מה שחשוב. נ ק ו ד ה!

אולי כדאי שתזדרזי? הכל מהיר, הכל זז,  אולי נשים לך כמה טיפות? נכניס לתנור בחום גבוה?? זה בטוח יעשה את העבודה תתכווצי ותזהרי אין נו טיים.

החדשה הירוקה: את רואה? כשאת מדברת כתומה וזוהרת, אני מרגישה איך המילים שלך גורמות לי להיות אבודה ומחפשת. רוצה את הגוון שנועד לי. את הצורה המדויקת לי במקביל למתיקות שמתפתחת בתוכי.

זוהרה הכתומה: אהבלה! מי יחכה לך?!
בקצב הזה, לא תמצאי את השף שידע לעשות ממך מטעמים. את רואה שכולנו באותה מידה, יושבות באותה זווית, מחכות ליד שתקטוף אותנו. רק את שונה! בתהליך הירוק הזה שלך.
מחוברת לעצמך ויודעת מה טוב לך, חבל.. תשארי בארגז הזה עוד הרבה זמן, עד שתרקיבי בייחודיות שלך.

שששש…בא שף.. זמן הבחירה..
אה….למה אותה? היא בכלל שונה.

ירוקה…

ממני אלייך:
הפוסט הזה, נרקם כולו, כשקיבלתי ארגז מנגו.

מיד ראיתי את זו הירוקה, בין כל הכתומות הזוהרות. הלא מתאימה, שונה, 'ברווזון מכוער'
כולנו רוצות להיות דומות למשהו, להיראות כמו מישהי.. אחרת. זו מהאינסטגרם, שקטנה ממני בעשור לפחות, או ההיא שראיתי בים. אנחנו משקיעות בזה מאמצים רבים, נדמה, שאנחנו יושבות בארגז מנגואיות ומנסות להיות סט אחד של אותו בית יוצר וזה לא מצליח. רוב הזמן, גם אם כן, רק לרגעים, אולי לימים. התסכולים עולים, עד לשלב בו אני מבינה שבתוכי ישנו גרעין אחד יחיד שמרכיב את היותי, עלי להכיר ולטפח אותו, אז תזהר קליפתי וגזרתי בגוון המושלם שתואם בול אותי.

המנגואית הירוקה, יודעת משהו
שהקליפה לא חייבת להיות זהה
יש משמעות אדירה ליופי האריזה
כשבתוכה גדל גרעין חזק
עם זוהר פנימי ובשלות מתוקה

אז מה הכין השף
עם המנגואית הירוקה?

סלט קייצי עם טעמים שמקפיצים ת'תלתלים:

4 מנגו חתוכים לקוביות (כן עדיף את זו הבשלה עם הקליפה הירוקה)

1 פלפל ירוק חריף
צרור גדול של כוסברה קצוצה דק
כף סילאן
לערבב באהבה ולהגיש קר

בתיאבון

נעלמה.. בין המקרר לארונות המטבח

פתאום חשבתי, שעם הקורונה, רבות מאיתנו חוות את התופעה הזאת.
בינינו אנחנו חוות אותה לא מעט פעמים גם בלי קורונה, אבל בשנה האחרונה, חוסר השקט מביא אותנו לעיתים קרובות יותר למקרר או לארונות המטבח.
אז בא לי לשתף אותך בחוויה הזאת שלי
אם היית פוגש ת אותי אתמול….
את כל הבית אכלתי!
כמו אישה לפני מחזור', תוך כדי הריון', בשעה שההורמונים של גיל המעבר משתוללים לה
כל הנשים התקיימו להן יחד בתוכי, בלי שלום ביניהן!!
אפילו לא זיהיתי אותן
אף אחת מהן, היא לא אני 🙁
קמתי,
הלכתי למקרר, אכלתי בעמידה תאנה.
ישבתי,
קמתי עוד פעם,
פתחתי את המקרר שוב, רק לוודא שכלום לא השתנה שם, נרגעתי. אכלתי מלפפון.
ישבתי, חושבת לי: "לא רציני.. תאנה ומלפפון לארוחת בוקר!"
הכנתי חביתת חלבונים, נבטים, סיבים, טחינה לשומן, עגבניות לטעם ולחם מחמצת לסגור את הכל בסנדויץ'.
עכשיו את רצינית! זו ארוחה! בריאה! לתינוק, למחזור, למעבר, להורמונים
מה שיבוא, אני מוכנה!
נכנסתי למשרד לעבוד, והנה זה התחיל שוב🤦‍♀️
אולי קפה עם משהו קטן ליד?! מה נסגר איתך?!
הרגע אכלת לול שלם,
נכון.. אבל זה המחזור הזה… אני מרגישה שהוא צריך להגיע, הידיים נשלחות מעצמן."
וחוץ מזה, זה מה שבא לי!!
קמה בעצבים!! מינימום מחוץ לדלת המשרד עומדים מלא אנשים לשמוע ויש לי למי לקטר בבית, ועל מה?! אני לא בהריון, אני לא בגיל המעבר ובכלל זה לא התאריך של המחזור שלי!
מכינה קפה, שמה אגוזים ושקדים ליד, מרגיעה את עצמי שזה בריא,
אז זה בסדר לדחוס לי את כל האוכל עוד קצת לאין_מקום_לפי_שעה_בקיבה..
ויושבת לעבוד. קמה!
מה נסגר איתך??? עוד לא כתבת אות! לא פתחת מחשב!
פתאום הבנתי שכרגע, אין פניות, אין עם מי לדבר.. עצמי, AS אני..הלכה.
לא ברור לאן ולמה. לא שמה שלט. הלכה, לא מתקשרת עם היקום.
נעלתי נעליים, עזבתי הכל ויצאתי מהבית לחפש אותה.
המקרר נשם לרווחה..
ממני אלייך:

כשאת קולטת שיש רצף התנהלות שהוא לא תקין, משהו בו לא עובד,
לא תמיד יש סיבה
זה הזמן לשנות אסטרטגיה, בלי ניתוחים והלקאה עצמית.
פשוט, לקום, לעשות פיזית פעולה שונה.
זה כבר יגרום לך לצחוק ולחזור בקלות לשיגרה אחר כך.
סוף דבר:
תוך שעתיים, האבידה נמצאה, חזרה לביתה, הייתה יעילה, פעילה ובלי אכילה 🙂
מכירה את זה?

כדי ללמוד לעשות את ZE קל, אני מזמינה אותך

לשבועיים איתי בתוכנית קיקסטרט ליווי אונליין ליצירת לקבלת כלים מעשיים שתוכלי לתרגל איתם מיידית ביומיום שלך איך לעשות לך סדר ומסגרת ביום ובאכילה. תראי שניתן לחיות במשקל שעושה לך טוב בצורה מעשית וקלה. לחצי כאן והשאירי פרטים, אשמח לחזור אלייך עם כל המידע.