את לא כמו כולם

אנשים זרים שאני בכלל לא מכיר
ממקומות אחרים וגם פה מהעיר
הייתי רוצה שידעו כולם
שיש ילד אחד בעולם…

הילד הזה הוא אני

כמות מול איכות, זה מה שהרגשתי בעקבות פגישת דיגיטל שקיימתי השבוע.

“את צריכה יותר עוקבים, כשיראו שיש לך הרבה ידעו שאת שווה, בשביל זה את צריכה בוטים שיעשו לך את העבודה!”, כך אמר לי היועץ הדיגיטלי.

התנגדתי.

שידעו שאת שווה

אני לא רוצה רובוטים שיעשו אותי “בכאילו”.

כאילו אני נחמדה ומלייקקת לכל מי שאני לא מכירה, שולחת לבבות למי שאני לא אוהבת, ומפרגנת למי שאין לי מושג מה הם עושים.

“כולם עושים ככה ברשתות החברתיות”. כך הוא אמר.

פיטרתי אותו.

כי הוא לא ממש הבין, שמגיל קטן עשיתי הפוך ממה ש’כולם עושים’.

הפוך ממה שכולם עושים

לא תמיד היה לי קל, בטוח שלא הלכתי את הדרך הכי קצרה בעולם, אבל תמיד הייתה לי רשת חברתית.

נפלתי וחגגתי לצד חברים ומשפחה, לאנשים היו פנים ושמות, סיפורים ותובנות את כל אלו, הרובוט לא ידע. הכמות לא תבין את עוצמתה של האיכות.

פגישת עבודה על האינסטגרם שלי , סיכמה עבורי את העשור החברתי שעבר על כולנו. דווקא עכשיו בימי חנוכה נחשף בפני האור – ניצחון הרשת החברתית האמיתית –  מעטים על רבים.

בעשור שחלף, כאבתי ושמחתי, נפלתי וצמחתי, נפרדתי והכרתי, קשרתי ושחררתי, עמדתי וזזתי, צללתי והמראתי, פחדתי והעזתי, נתתי וקיבלתי.

נתתי וקיבלתי – קהילה שמחה, איכותית ואנושית

אלו התובנות שלי,

איתם אני פותחת את שנת 2020, עם מסר ליועץ המפוטר שלי: אני לא עוקבת ולא עוקבים אחרי, אני מלווה ומלווים אותי, אנשים אמיתיים בחיים מלאים. כולנו רשת חברתית חזקה, ערכית שמשתפת כנות, פשטות ואהבה.

עם זה אני פותחת שנה, לשם אני מכוונת גם את העשור הבא. לעשות יותר, יחד עם זאת רק בקצב שמתאים לי וישמור על אנושיות ואיכות.

איכות, פשטות ואנושיות ברומא

את זה שום רובוט לא יחליף, לא בעשור שחלף ולא בעוד אלף שיבואו אחריו

אני מזמינה אתכם אנשים אמיתיים

לאינסטגרם שלי  בואו להכיר אותי, לפעמים תיקחו ממנו צידה לדרך, מתכון, חיוך לאותו יום, אימון קצר, השראה לחיים, טיפ שיפיל לכם אסימון או המלצה על מקום מגניב בארץ או בעולם. תמצאו בו אותי – מאמנת לאורח חיים מלא, לפעמים קצת משוגעת, יחד עם זאת…חיה באמת.

את זה שום רובוט לא יחליף

והילד הזה, הילד הזה
הילד הזה הוא אני
והילד הזה, הילד הזה
הילד הזה הוא אני – יהודה אטלס

ארץ פלאות מתחת לאף

“אלוהים! כמה הכול מוזר היום!… מעניין אם החליפו אותי בלילה? רגע, אנסה להיזכר: האם זאת אני שהתעוררתי הבוקר? נדמה לי שאני זוכרת שהרגשתי קצת אחרת. אבל אם זו לא אני, נשאלת השאלה מי אני, בשם אלוהים? אה, זאת החידה הגדולה!” אליס בארץ הפלאות 

“כן, מה בשבילך?”
“הפוך עם סויה בבקשה”,
“סוכר?” “לא תודה”.

“את יודעת מה?
שיהיה אספרסו כפול ארוך, בבקשה”.
“גם וגם?”
“מה? לא, רק את האספרסו בבקשה”
“לקחת?” “כן תודה, בעצם לא”
“את לא רוצה אספרסו??”
“רוצה, רוצה, רק שנראה לי שאשב כאן”
“נראה לך או שאת יושבת?”
“יושבת, תודה”
“תרצי מאפה במבצע?”
“לא. אולי.. 🤔 מה יש?”
“מאפה שוקולד, קינמון וחמאה”
“אז לא..”
גם להלם שלי יש גבול

זו השיחה שניהלתי ביום רביעי האחרון
בשעת צהריים עם הבריסטה בבית הקפה,
מול עיניה היא ראתה, אישה מבולבלת, עם חזות עסקית, מוקפדת בלבושה, יחד עם זאת, חולמנית, מהורהרת, מחייכת, תוהה.
לכי תסבירי לה שבשבוע הזה, הייתי כל כך הרבה דברים, פונה לכל כך הרבה כיוונים

אני🙋‍♀️

פגישה עסקית חשובה

בתפקידי הנ”ל, מולה, משתדלת לאסוף את כל חלקי הפזורים על פני הבוקר הזה שחתם את השבוע שחלף

כמו כספית שהתפזרה לחלקיקים קטנים, כל חלק עשה משהו אחר, אימנתי, העברתי הרצאות, שיווקתי, כתבתי, פיתחתי, דייקתי. החלפתי דמויות מרגע לרגע, כדי להגיע ליום רביעי הזה, בשעה 11:00 ל-פגישה!
עבורה, מגנטתי את כל הבועיות הקטנות הפזורות שלי, לאישה שלמה אחת, עצמי

נכנסתי למיטה בליל שלישי
נרגשת ושמחה
למחרת, ביום רביעי
זה קורה!
פתאום הבנתי את המשפט
להירדם עם חיוך על השפתיים

לא זיהיתי את האישה שהתעוררה
למחרת בבוקר
חסרת אנרגיות, קצת מבוהלת
למה אני לא מצליחה להניע? ללבוש את החיוך והעליצות הרגילה שלי?
איך החליף הפחד את ההתרגשות?!

השעה כבר 9:00, הפגישה תתחיל ב11:00,
אני עדיין בפיג’מה, זזה בבית מימין לשמאל,
כל תלתל מכוון לאיזור חיוג אחר, משתרכת לי בעצלתיים.
הפרזנטציה לפגישה מוכנה, זו אני, שפתאום מרגישה לא בטוחה, אולי זה גדול עלי?!
ואם אכשל?
ואם אצליח?
כמה ויתורים יהיה עלי לעשות עבור זה?

הוצאתי חצי ארון
הרגשתי רזה מדי, שמנה מדי, נמוכה מדי
אבטל את הפגישה. מי צריך את זה בכלל?
מי זאת האישה הזאת?!
נראה לך????? ענתה לה זאת מאתמול בלילה הנרגשת

מי זאת האישה הזאת?

מכירים את זה?
את הרגע הזה,
כשאתם בישורת האחרונה של יעד שסימנתם לכם
עם כל ההתרגשות והעבודה הרבה שהשקעתם כדי להגיע אליו.
יחד איתו, פתאום מגיעים החששות, יש בו משהו קצת מאיים,
אולי זה ישאב אותי?
אולי לא אצליח כפי שתכננתי?
אולי כל הטוב הזה נמצא רק בראש שלי
ובפועל אנחל כשלון חרוץ?

תכננתי הכל בהתרגשות, ופתאום יש שיתוק

התיישבתי
זה לא עצר את השעון, מסתבר
הצטרכתי אותי, המקורית
שמלכתחילה יצאה לדרך הזאת, עם חזון
הצטרכתי אותי, היזמת
עם האור בעיניים ותשוקה ליצור שינוי

האישה, שלפני 4 שנים
יצאה לדרך מחייכת, שפויה,
כבר עשתה הרבה ויתורים והשקעה להגיע לרגע הזה
נתנה את כל כולה, עם הרבה מקום לטעויות והבנה
שלכל טעות יש מקום לתיקון וחזרה
רק כך, חזון וחלום יכולים להפוך למציאות ועשיה

קמתי
הבנתי שלא החליפו אותי בלילה,
אני אפילו לא מוזרה,
גם אני יכולה לקום בבוקר קצת שונה
רק לזכור בכל שלב ונקודה
שלכל רגע קטן או גדול
יש מוטיב אחד חוזר בהתמדה
אני

 אנושית,

זה הפתרון לכל חידה

כך גם יהיה האדם שישב מולי בפגישה
בשר ודם,  עם שיקול דעת והבחנה

ההחלטה שלו, לא משנה לאן היא פונה

חיובית או שלילית

היא שלב נוסף עבורי, בדרך ללמידה וצמיחה

אני אביא את האמת שלי
והוא בצד השני של החתימה
יפגוש אותי, יזמת ברגע הפריצה

יום רביעי, השעה 12:30
בבית הקפה, ישבה אישה, אני 🙋‍♀️
הבריסטה, חשבה שהיא הזויה

אבל היא? היא הרגע סיימה פגישה
במהלכה, מולה
ישב האיש, שהקשיב לה ואמר: “תודה,
קורס הבריאות שפיתחת, Plan Be
יהיה נכס אצלי לקדם ולהעצים נשים בחברה
תני לי כתובת מייל ואשלח לך חוזה לחתימה”.

היא היזמת, היא המרצה, היא המאמנת, היא התלמידה

עכשיו

היא גם המצליחה

כל מה שפיתחה, בPlan Be שלה, יתחיל את דרכו גם במוסדות וארגונים בחברה 🙏

מה את עושה סיפור? תכל’ס בלוג, פשוט לחיות בהשראת סיפורי ילדים

בסיפור, “עליסה בארץ הפלאות”, אחד הדברים שבולט בו בעיקר הוא ששום דבר אינו כפי שהוא נראה, מה שאומר, שאנחנו לא באמת יודעים שום דבר.

הדבר הברור היחיד שידוע לנו, הוא מה אנו בוחרים להביא לסיטואציה נתונה

הפחדים יהיו חלק מצעדים שנעשה בחיינו
כשנחליט לצאת מאיזור הנוחות ולפתוח ערוצים נוספים להתפתח בתוכם. החשיבה, ‘מה אם’, ‘ואולי..’ יכולים לרפות את ידינו, לגרום לנו לאחסן במגירה את חזוננו. קצת לאבד את עצמנו

הפשטות להביא את האמת שלי, עם ההתרגשות, העבודה וההכנה, להניח על השולחן, להגיד: “זו אני”
משאיר אותי מחייכת.
מאפשר לחיים להביא את שלהם
ולי, לבטא אותי

משאיר אותי מחייכת

“התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?” “זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע”, אמר החתול.

כל עוד שתתמידי בהליכה

“לא איכפת לי כל-כך לאן – “אמרה אליס. “אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי”, אמר החתול. “– בתנאי שאגיע לאנשהו”, הוסיפה אליס כהסבר. “בטוח שתגיעי”, אמר החתול, “אם רק תתמידי בהליכה”. –לואיס קרול, גאונות  🙏

התמדתי 🙋‍♀️

אשמח אם תבחרי להגיב, כך, אלמד דרכך, מה בדיוק גרם לך להנהן, לצחוק או להזדהות